Vayedaber

אָמַר תְּרוּמַת הַכְּרִי הַזֶּה בִצְפוֹנוֹ מֵחֶצְיוֹ וּלְצָפוֹן מְדוּמֶּע דִּבְרֵי רִבִּי וְנָסַב פַּלְגָּא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים עוֹשֶׂה אוֹתָהּ כְּמִין כִי חַד מִן אַרְבָּעָה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר נוֹטֶל תְּרוּמָתוֹ מִצְּפוֹן צְפוֹנוֹ חַד מִן תּוֹמַנִייָא.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

רשב''ג אומר נוטל תרומתו מצפון צפונו. דס''ל דכמו שמחלק חלק הצפון לרחבו לחכמים דאמרי חולק את הכרי כמין כי כך הוא חולק עוד ג''כ לארכו של אותו החלק ונוטל ממה שהוא צפון צפונו לאורך ולרוחב ונמצא הוא חד מן תומניייא חלק השמינית שבכרי:

אמר תרומת הכרי הזה בצפונו. תוספתא היא במכלתין פ''ד:

מחציו ולצפון מדמע. דברי רבי. כדמפרש ואזיל לדברי רבי ונסב פלגא כלומר דס''ל דכל חציו של צפון הוא מדומע לתרומה ונוטל החציו של הכרי ולפי שלא פירש התרומה רואין כל החציו כמדומע:

וחכ''א עושה אותה כמין כי. כלומר שחולק את הכרי לשנים ואותו החלק של צפון חולקו עוד לשנים וזהו כמין כי יונית והחלק הצפון שבצפון זהו המדומע ונמצא חד מן ארבעה שהוא רובע הכרי מדומע:

אָמַר תְּרוּמַה הַכְּרִי הַזֶּה וְזֶה בְזֶה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן מָקוֹם שֶׁנִּסְתַּייְמָה תְרוּמָתוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן שָׁם שֶׁנִּסְתַּייְמָה תְרוּמָתוֹ שֶׁל שֵׁינִי. רִבִּי יִצְחָק בַּר 17a לָֽעְזָר בָּעֵי סְאָה תְרוּמָה שֶׁנָּֽפְלָה לְתוֹךְ הַכְּרִי וְאָמַר תְּרוּמַת הַכְּרִי הַזֶּה בְּתוֹכוֹ מָקוֹם שֶׁנָּֽפְלָה אוֹתָהּ סְאָה שָׁם נִסְתַּייְמָה תְרוּמָה שֶׁל כְּרִי.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אמר תרומת הכרי הזה וזה בזה. כלומר היו שני כריים לפניו לתרום אותן ואמר על אחד תרומת הכרי הזה יהא בצפונו או בדרומו כדינו אליבא דחכמים ואמר על הכרי השני ושל זה יהא ג''כ בזה הכרי הראשון ולא פירש היכן:

א''ר יוחנן מקום וכו'. כלומר דקמ''ל דאע''ג דלא ציין בפירוש לתרומת כרי השני אפ''ה מהני מכיון דציין תרומת הראשון בו אמרינן דמקום המסויים שנסתיימה תרומת הראשון שם גם כן נסתיימה תרומתו של השני דכיון דאמר ושל זה בזה דעתו היה שאצל תרומת הראשון תהיה תרומת השני והוי כמו שציין מקום גם לתרומת השני:

רבי יצחק בר' לעזר בעי. דהשתא מכיון דאמרת דאם יש כאן מקום מסוים לתרומה אחת מהני נמי לקריאת שם תרומה שקרא לשנייה להיות אצלה ג''כ כמקום המסוים אי נימא דה''ה נמי לענין תרומה שנפלה דליהני לקריאת שם תרומה להיות אצלה ולדונה כמו שיש לה מקום מסוים כדנקט ואזיל:

סאה תרומה שנפלה לתוך הכרי. ואותו הכרי של טבל הוא וכגון שנפלה למאה וא''כ אותה סאה תרומה דינה שתעלה ואינה עושה הכרי מדומע אלא ששוב אמר תרומת הכרי הזה בתוכו והשתא הבעיא אי נימא דה''נ אמרינן דמקום שנפלה אותה סאה של תרומה שם ג''כ נסתיימה תרומה של הכרי דמכיון דיש כאן תרומה ודאית שנפלה אותו המקום שאצלה הוי כמקום מסוים לקריאת שם של תרומת הכרי ונמצא עכשיו נתרבה התרומה ועושה לכל הכרי מדומע או לא ולא איפשיטא:

תְּרוּמַת שְׁנֵי כְּרִייִם כְּאַחַת מַהוּ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר קִדְּשׁוּ מְדוּמָעִין. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר לֹא קִדְּשׁוּ מְדוּמָעִין.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ר''ל סבר דלא קדשו כלל להיות מדומעין מכיון דלא נודע באיזה הכרי קבע התרומה והכי מייתי לפלוגתייהו לעיל בפ''ז דדמאי בהלכה ז':

ר' יוחנן אומר קדשו מדומעין. כלומר הרי יש כאן תרומה אלא שלא נודע באיזה מהן ושניהן קידשו להיות מדומעין מהתרומה:

תרומת שני כריים באחת מהו. אם היו לפניו שני כריים ואמר תרומה של שניהם בכרי אחד מהן וכגון שאמר בצפונו או בדרומו דאל''כ אין כאן מקום מסוים כלל ולא אמר כלום וכחכמים דמתני' אלא ודאי דסיים המקום ולא נודע באיזה מהן מהו הדין:

אָמַר רִבִּי הוֹשַׁעְיָה בַּר שַׁמַּאי הָיוּ לְפָנָיו שְׁתֵּי סָאִין וּכְרִי אֶחָד וְאָמַר אֶחָד מִן הַסָּאוֹת הַלָּלוּ עֲשׂוּיָה תְרוּמָה עַל הַכְּרִי הַזֶּה קִידְּשָם וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵי זֶהוּ. הָיוּ לְפָנָיו שְׁנֵי כְּרִייִם וּסְאָה אַחַת וְאָמַר הֲרֵי זֶה תְרוּמָה עַל אֶחָד מִן הַכְּרִייִם הַלָּלוּ נִיתְקָן וְאֵין יָדוּעַ אֵי זֶהוּ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

קידשם ואין ידוע איזהו. כלומר סאה אחת מאותן שתי סאין תרומה היא אלא שאין ידוע איזו היא והרי שתיהן תרומה מספק וכן היו לפניו שני כריים וכו' ואמר על אותה סאה ה''ז תרומה על אחד מן שני כריים הללו ניתקן אחד מהן אבל אינו ידוע איזה היא שנתקן וכיון שכן שניהן טבל מספק:

רִבִּי חָמָא בַּר עוּקְבָּה בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָה מִן מַה שֶׁעוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה אַתָּה יוֹדֵעַ מַה שֶׁעָשָׂה עָשׂוּי. רִבִּי חָמָא בַּר עוּקְבָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי חֲנִינָא אָמַר לוֹקֶה. אָמַר רִבִּי זְעִירָא מֵתִיבִין קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן וְשָׁתִיק. מַה עוֹבֵר לוֹקֶה אוֹ אֵינוֹ לוֹקֶה. אָתָא רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן אֵינוֹ לוֹקֶה. מַה קִייֵם רִבִּי יוֹחָנָן מְלֵאָֽתְךָ וְדִמְעֲךָ לֹא תְאַחֵר. פָּתַר לָהּ בְּבִעוּר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

פתר לה בביעור. דלא כאמר לאו זה אלא על הביעור המעשרות ולא על סדר הפרשתן:

מה קיים ר' יוחנן וכו'. ומ''ש זה משאר לאוין:

מה עובר. דקתני במתני' אם לוקה הוא על שעבר הלאו הזה כשאר חייבי לאוין שבתורה או אינו לוקה כ''א עובר על הלאו בלבד. אתא ר' יעקב. וקאמר דבהדיא השיב ר' יוחנן ואמר אינו לוקה:

מתיבין קומי ר' יוחנן. שאלו אותו הא דלקמיה והוא שתיק ולא השיב כלום:

גמ' מן מה שעובר בל''ת וכו'. כלומר דמפרש דמנלן דמה שעשה עשוי וקאמר דמהא גופיה ידעינן דאם עובר הוא בל''ת ולוקה על זה וכדמסיים ר' חמא בשם ר' יוסי ב''ת דס''ל דלוקה א''כ ממילא אתה יודע דמה שעשה עשוי דאל''ה אמאי לקי הא לא מהני מידי מאי דעביד:

אֵימָתַי הוּא עוֹבֵר. רִבִּי חִייָא בַּר בָּא אוֹמֵר מִתְּחִילָּה. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק אָמַר בְּסוֹף. מַה נְפִיק מִבֵּינֵיהוֹן לְסִירוּף הַכְּרִי נְפַק מִבֵּינֵיהוֹן. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי חִייָא בַּר וָוא עוֹבֵר. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק אֵינוֹ עוֹבֵר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

לסירוף הכרי. נמי נפק מביניהון אם אחר שהקדים התרומה נשרף הכרי ולא היה יכול להפריש עוד שאר המעשרות דלר' חייא כבר עבר ולר' שמואל אינו עובר ואע''פ שלא תיקן כאן כלל להפריש השאר על הסדר:

מה נפק מביניהון. כלומר הא ודאי איכא בינייהו אם אח''כ הפריש המעשרות כסדר דלר' שמואל אינו עובר אלא דקמ''ל דגם בהא דלקמיה איכא בינייהו:

בסוף. עד שיפריש הכל שלא על הסדר אז הוא עובר על לאו זה:

מתחילה. כשמקדים תרומה לבכורים כבר הוא עובר על הלאו:

אימתי הוא עובר. להא דתנינן במתני':

משנה: הַנָּכְרִי וְהַכּוּתִי תְרוּמָתָן תְּרוּמָה וּמַעְשְׂרוֹתָן מַעֲשֵׂר וְהֶקְדֵּישָׁן הֶקְדֵּשׁ. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֵין לְנָכְרִי כֶּרֶם רְבָעִי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים יֵשׁ לוֹ. תְּרוּמַת הַנָּכְרִי מְדַמַּעַת וְחַייָבִין עָלֶיהָ חוֹמֶשׁ. וְרִבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מתני' הנכרי והכותי תרומתן תרומה. אם הפרישו משלהן דאלו משל ישראל בשליחותו הא אמרינן בריש מכילתין דלא הויא תרומה דמה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית:

וחכ''א יש לו. דכמו דפירותיו אסורין משום ערלה כך נוהג בהם דין רבעי והלכה כחכמים:

תרומת הנכרי מדמעת. אם נפלה לפחות ממאה עושה הכל מדומע ואסור לזרים:

וחייבין עליה חומש. זר האוכל בשגגה לתרומת הנכרי משלם קרן וחומש לכהן:

ור''ש פוטר. מן החומש וכן פליג נמי ר''ש וס''ל דאינה מדמעת והכי קאמר בגמרא ואין הלכה כר' שמעון:

מתני' המתכוין לומר תרומה וכו' עד שיהא פיו ולבו שוין. שלא יהו מכחישין זה את זה ואם לא היה מוציא בשפתיו כלל וחישב בלבו על התרומה ה''ז תרומה דכתיב ונחשב לכם תרומתכם במחשבה בלבד תהיה תרומה וכן בהקדש אם לא הוציא בשפתיו מה שהוא נגד מחשבתו הוי הקדש דגלי רחמנא כל נדיב לב דאפי' גמר בלבו ולא הוציא בשפתיו מהני ודוקא בשבועות ובנדרים הוא דבעינן עד שיוציא בשפתיו דחולין מקדשים לא גמרינן הכי הויא מסקנא דמילתא:

תַּנֵּי בִּשְׂפָתַיִם וְלֹא בַּלֵּב יָכוֹל שֶׁאֲנִי מוֹצִיא אֶת הַגּוֹמֵר בַּלֵּב. תַּלְמוּד לוֹמַר לְבַטֵּא. וּשְׁמוּאֵל אָמַר הַגּוֹמֵר בְּלִבּוֹ אֵינוֹ חַייָב עַד שֶיּוֹצִיא בִשְׂפָתָיו. וְהָתַנֵּי כֹּל נְדִיב לֵב זֶה הֵגּוֹמֵר בַּלֵּב. אַתָּה אוֹמֵר זֶה הַגּוֹמֵר בַּלֵּב אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא הַמּוֹצִיא בִשְׂפָתָיו. כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר מוֹצָא שְׂפָתֶיךָ תִשְׁמוֹר הֲרֵי מוֹצִא בִשְׂפָתָיו אָמוּר. הָא מַה אֲנִי מְקַייֵם כֹּל נְדִיב לֵב זֶה הַגּוֹמֵר בַּלֵּב. מַה דְאָמַר שְׁמוּאֵל לְקָרְבַּן.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

תני. בברייתא דת''כ פ' ויקרא לבטא בשפתים כתיב ודריש ולא בלב והיינו שהיה מהרהר בלבו להוציא השבועה מפיו ונתכוין להוציא בשפתוו ולא הוציא אינה כלום:

יכול שאני מוציא את הגומר בלב. כלומר שגמר בלבו שתהא שבועה אפי' אם לא יוציא בשפתיו:

ת''ל לבטא. מסיפיה דקרא קא דריש דכתיב לכל אשר יבטא לכל לרבות הוא:

ושמואל אמר הגומר בלבו. לאו כלום הוא ואינו חייב עד שיוציא בשפתיו ממש:

והתני. בברייתא דדריש כל נדיב לב דכתיב גבי תרומה זה הגומר בלב דהויא תרומה:

או אינו אלא המוציא בשפתיו. דוקא הוא דמהני בתרומה ובהקדש והא דכתיב כל נדיב לב פרט למכחיש בשפתיו למה שהוא בלבו דבעינן שיהו פיו ולבו שוין ולעולם עד שיוציא בשפתיו:

הרי מוציא בשפתיו אמור. דהכל הולך אחר זה שהוציא בשפתיו ועכשיו מה אני מקיים כל נדיב לב לרבות זה הגומר בלב אע''פ שלא הוציא בשפתיו וקשיא לשמואל:

מה דאמר שמואל לקרבן. שאינו מתחייב בקרבן שבועת ביטוי עד שיוציא בשפתיו השבועה אבל לענין תרומה ונדבת הקדש מודה שמואל דמשגמר בלבו הוי תרומה והקדש דגלי רחמנא כל נדיב לב ולא גמרינן לבעלמא מידי דחולין מקדשים לא גמרינן:

הלכה: תַּמָּן תַּנִּינָן בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים הֶקְדֵּשׁ טָעוּת הֶקְדֵּשׁ. וְאָמַר רִבִּי יִרְמְיָה בָּא לוֹמַר חוּלִין וְאָמַר עוֹלָה קִדְּשָׁהּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בְּמִתְכַּוֵּין לְהֶקְדֵּשׁ אֲנָו קַייָמִין. אֶלָּא שֶׁטָּעָה מַחְמַת דָּבָר אַחֵר. וְהָדָא מַתְנִיתָא מַה הִיא. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יִרְמְיָה בְמַחְלוֹקֶת. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי דִּבְרֵי הַכֹּל.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ר' יוסי. פליג ואמר דדוקא במתכוין להקדש אנן קיימין לב''ש אלא שטעה מחמת דבר אחר כמו דאמרי שם שנתכוין להקדיש שור שחור והיה טועה בדעתו שכסבור היה שהוא יצא ראשון ויצא לבן אבל אם לא נתכוין להקדיש כלל שחשב בלבו חולין וטעה בדיבורו ואמר הקדש אפי' לב''ש לא הוי הקדש:

והדא מתניתא מה היא. האי מתני' דידן כמאן אתיא וקאמר דעל דעתיה דר' ירמיה במחלוקת היא שנויה דלא אתיא אלא כב''ה דקאמרי הקדש טעות אינו הקדש דאלו לב''ש השתא בנתכוין לחוצין וטעה ואמר עולה קדשה בנתכוין לעולה ואמר שלמים לכ''ש דדבריו קיימין:

על דעתיה דר' יוסי דברי הכל. היא המתני' דלדידיה לא קאמרי ב''ש התם אלא בשטועה בדבר אחר שכסבור היה שזה יצא ראשון ויצא אחר ומיהת נתכוין הוא להקדיש להיוצא ראשון ולא מיקריא הכחשה בדיבורו אבל הכא שנתכוין לעולה ואמר שלמים הוי הכחשה ממש בדיבורו למאי שחשב בלבו אף ב''ש מודו דלא אמר כלום דהוי כנתכוין לחולין ואמר הקדש שהרי לא נתכוין מעולם לשלמים:

וא''ר ירמיה. התם דלב''ש אפי' בא לומר חולין כלומר שלא נתכוין כלל בתחילה להקדישו והיה רוצה לומר זה שיצא ראשון יהא נשאר חולין וטעה ואמר עולה קדשה והוה עולה:

הקדש טעות הקדש. כדמפרש התם כיצד אמר שור שחור שיצא מביתי ראשון הרי הוא הקדש ויצא לבן לב''ש הוי הקדש:

גמ' תמן תנינן. בריש פ''ה דנזיר:

משנה: הַמִּתְכַּוֵּין לוֹמַר תְּרוּמָה וְאָמַר מַעֲשֵׂר מַעֲשֵׂר וְאָמַר תְּרוּמָה. עוֹלָה וְאָמַר שְׁלָמִים שְׁלָמִים וְאָמַר עוֹלָה. שֶׁאֵינִי נִכְנַס לַבַּיִת זֶה וְאָמַר לַזֶּה. שֶׁאֵינִי נֶהֱנֵה לַזֶּה וְאָמַר לַזֶּה לֹא אָמַר כְּלוּם עַד שֶׁיְּהֵא פִּיו וְלִבּוֹ שָׁוִין.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

וחכ''א יש לו. דכמו דפירותיו אסורין משום ערלה כך נוהג בהם דין רבעי והלכה כחכמים:

תרומת הנכרי מדמעת. אם נפלה לפחות ממאה עושה הכל מדומע ואסור לזרים:

וחייבין עליה חומש. זר האוכל בשגגה לתרומת הנכרי משלם קרן וחומש לכהן:

ור''ש פוטר. מן החומש וכן פליג נמי ר''ש וס''ל דאינה מדמעת והכי קאמר בגמרא ואין הלכה כר' שמעון:

תַּנִּייָן קוֹמֵי דְרִבִּי אַבָּהוּ תְּרוּמָה אֵינָהּ מְעַכֶּבֶת אֶת הַבִּיכּוּרִין. אָמַר לוֹן דְּאַבָּא פַּנַימוֹן הִיא. רִבִּי יוֹסֵי בָּעֵי הֵייְדָא דְּאַבָּא פַּנַּימוֹן. אָמַר לֵיהּ רִבִּי מָנָא שְׁמָעִית אַבָּא תַנֵּי בִּיכּוּרִים בִּימִינוֹ וּתְרוּמָה בִשְׂמֹאלוֹ. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי עוֹבֵר אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי אֵינוֹ עוֹבֵר. מָאן דָּמַר עוֹבֵר רַבָּנִין. מָאן דָּמַר אֵינוֹ עוֹבֵר אַבָּא פַּנַימוֹן.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אית תניי תני וכו' מ''ד עובר רבנין. דאעפ''כ צריך שיקדים לביכורים וכאן לא הקדים ועובר ומ''ד אינו עובר אבא פנימון הוא וזהו דקא''ר אבהו דאבא פנימון היא על כה''ג הוא דקאמר:

א''ר מנא. הכי שמעית מאבא והוא ר' יונה דתני ביכורים מימינו ותרומה בשמאלו כלומר שלא הקדים להתרומה אלא הפרישן כאחת התרומה בידו זה והבכורים בידו זה:

היידא דאבא פנימון. כלומר והי קתני לה ומאי קאמר:

אמר לון. דיחידאה היא דאבא פנימון הוא דאמרה:

תניין. תני תנא קומי דר' אבהו תרומה אינה מעכבת את הבכורין כדמפרש ואזיל:

17b רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אַבָּא בָּעֵי מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁהִקְדִּימוֹ שִׁבֳּלִין עוֹבֵר אוֹ אֵינוֹ עוֹבֵר אֶלָּא עַל סֵדֶר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מעשר ראשון שהקדימו בשבלים. דקיי''ל דפטור מתרומה גדולה אם זה הוי כהקדים המעשר ראשון ועובר או דילמא אינו עובר אלא על סדר שהקדים המאוחר להמוקדם וכאן שלא הופרשה התרומה כלל אינו בכלל זה ואינו עובר ולא איפשיטא:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source